פסק-דין בתיק ת"א 1737-08

1.      המנוחה הגב' אליזבט רוזמן שהתה בבית אבות בית עמי בנתניה בין התאריכים 4.3.07 ל - 15.12.07. סכום התשלום החודשי הועמד בגובה 9,000 ש"ח. מאחר והמנוחה לא שילמה עבור שהייתה במקום, הוגשה התביעה כנגדה על ידי התובעת חברת בית עמי בע"מ בסך 99,566 ש"ח הן כנגדה והן כנגד בנה, דייב רוזמן אשר התחייב בעל פה לטענת התובעת לשלם את החוב.

2.      מאחר והמנוחה נפטרה תוקן כתב התביעה ועזבון המנוחה הוסף כנתבע. הנתבעים בכתב הגנתם הכחישו כל התחייבות בעל פה של הנתבע כלפי התובעת.  כן הכחישו גובה החוב. עוד טענו שהמנוחה שילמה עבור שהייתה.

3.      מטעם התובעת הוגשו שני תצהירי עדות ראשית. האחד ע"י מר גדעון הלמן.

בתצהירו פירט העובדות לפיהן הגיעה המנוחה עם בנה לפגישה במשרד, שם הוסכם על סך של 9,000 ש"ח לחודש עבור שהייתה. באותו מעמד התחייב הנתבע להסדיר התשלום עבור שהות אימו במוסד. כן סיפר שאימו זכאית למימון מגורים שכן הינה אם שכולה ועל כן ביקש דחיית מועד לתשלום. המנוחה נקלטה בבית האבות ביום 4.3.07, מספר ימים לאחר אותה פגישה.  רק בחודש ספטמבר 2007 דווח לו שהמנוחה לא שילמה דבר עבור שהייתה במקום. על כן שוחח הוא עם הנתבע שהבטיח להסדיר זאת בהקדם.  משלא נעשה כן, פנה אף למנוחה.

ביום  15.12.07 יומיים לאחר הפגישה עם המנוחה היא החליטה לעזוב על דעתה את המקום.

כן הציג תמליל שיחה שהקליט שניהל עם הנתבע וכן תמליל שיחה נוספת בה הוקלטה המנוחה ואשתו של הנתבע, הגב' חנה רוז.

עוד הוגש תצהיר מטעם הגב' מלכה ענבר עובדת התובעת, במסגרתו פירטה שרק בחודש ספטמבר גילתה שלא שולם דבר עבור שהייתה של המנוחה ואז עדכנה את מר הלמן בענין זה.

4.      הנתבע, כך נטען  במהלך הדיונים הינו חולה סכרת הנמצא בחו"ל בשל טיפולים רפואיים שמקבל. משכך הוגש תצהיר על ידי אשתו. בתצהיר עדותה הראשית פירטה אישתו, חנה רוז שהמנוחה היתה צלולה בדעתה וניהלה את ענייניה באופן עצמאי עד לפטירתה.  הנתבע מעולם לא שימש כאפטרופוס עליה, ולא התחייב אישית ו/או ערב להתחייבויותיה.

לגבי הפגישה שנערכה טרם כניסת המנוחה לבית האבות, היא הצהירה שאף היא נכחה במקום, הם הגיעו ראו המקום, שוחחו עם מר הלמן שמסר להם שהעלות תהא בערך 7,000 ש"ח כמחצית עבור הדיור עצמו ומחצית עבור השירותים ועוד באותו היום קיבלה המנוחה חדר במקום.

המנוחה נהגה לשלם סך של 1,500 דולר במעטפה עבור כל חודש.

במועד הכניסה לבית האבות הנתבעים לא התבקשו לחתום על כל הסכם, שכן בית האבות לא היה עדיין מאושר כדיור מוגן.  המנוחה לא קיבלה כל שירותים שקיימים במקום שכן קיבלה טיפול אצל רופאים חיצוניים ואף היתה מכינה את ארוחותיה לעצמה ולכן אין כל מקום לחייבה בסך של 3,500 ש"ח עבור שירותים.

5.      דיון משפטי:

האם התחייב הנתבע אישית בתשלום עבור שהיית אימו?

אין כל מחלוקת שהסכם השכירות -  דיור המוגן נחתם בין התובעת למנוחה ביום 21.6.07 (הוצג כנספח ב' לתצהיר הגב' רוז). להסכם צורף  מסמך ערבות אשר לא נחתם.

האם היתה התחייבות בעל פה של הנתבע בתשלום דמי השהייה של אימו?

לאחר ששמעתי העדויות ובחנתי טענות הצדדים  סבורני  שהתובעת עמדה בנטל ההוכחה להוכחת טענה זו כפי שאפרט להלן:

6.      העד מטעם התובעת מר גדעון הלמן העיד שכאשר הגיע הנתבע יחד עם אימו לפגישה אצל התובעת, הוא נפגש עימו, ערך עימו סיור במקום וסיכם עימו את תנאי התשלום, כאשר הנתבע התחייב לשלמם אולם לא הסכים לחתום על כך בכתב (ראה עמ' 9 שורה 5 לפרוטוקול).

עדותו היתה בהירה ובית המשפט נותן אמון מלא בעדותו שכן השתכנע שמעיד את שאירע.

      7.   עלי לציין שביום 13.12.07 שלח מר הלמן מכתב למנוחה במסגרתו הוא מפרט: